שם האתר שלך
כיצד לעזור לתשושי נפש
תשושי נפש הם מי שבעקבות אחת ממחלות הדמנציה איבדו חלק משמעותי מהיכולות הקוגניטיביות שלהם – ובעקבות כך את היכולת להתנהל באופן עצמאי. תשושי נפש זקוקים להשגחה מתמדת, אבל יותר מכל הם זקוקים למצרך הבסיסי ביותר בעולמנו: יחס חם וכבוד. למרבה הצער, עקב היעדר היכולות הקוגניטיביות, במקרים רבים טועה הסביבה (הקרובה: בני המשפחה, המטפלים בבית אבות לתשושי נפש – וגם הרחוקה) ומתייחסת לאותם בני אדם שאיתרע מזלם ולקו בדמנציה כאל קליפה ריקה, גוף נטול מוח ועל כן נטול תודעה ולא מבינים את חשיבות היחס החם, החיבה, החמלה והכבוד.

הפיכה לתשושי נפש


דמנציה, על דרגותיה השונות, היא אחת המחלות הנפוצות ביותר (בעיקר בקרב קשישים) – אחד מכל 5 קשישים סובל מדמנציה ברמת חומרה זו או אחרת. לא כל אלה שלקו בדמנציה מוגדרים תשושי נפש – בשלבים הראשונים של התפתחות הדמנציה, לאדם עדיין יכולות קוגניטיביות מסוימות, והוא מתאפיין בעיקר בבלבול מעת לעת, חוסר טאקט, שכחה הולכת וגוברת ותנודתיות במצבי הרוח. בשלבים אלה החברה והסביבה עדיין מתייחסות אליו כאל בן אדם לכל דבר, ובסך הכל מקבלות בסלחנות את הבלבול, השכחה ושאר הסימפטומים.

בשלבים מתקדמים יותר, כשעקב הדמנציה הקשישים כבר לא מסוגלים לתפקד ללא סיוע מסיבי ולבצע את כל מטלות היומיום בכוחות עצמם הם כבר נלקחים על-ידי בני משפחתם, ברוב המקרים, לאבחון שיקבע אם הם תשושי נפש. האבחון, שכולל מבחנים דוגמת מיני מנטל ו-MSQ, קובע אם האם הקשיש עדיין מסוגל להתמצא בזמן ובמרחב, לדאוג לכל צרכיו – או אם לאו. קשישים שאובחנו כתשושי נפש זכאים למיטה בבית אבות מיוחד להם, דהיינו בית אבות לתשושי נפש, אולם על פי נתונים עדכניים פחות מ- 20% מהקשישים תשושי הנפש אכן מנצלים אופציה זו, והשאר נותרים בחיק משפחתם, שלרוב מסתייעת במטפל זר.

כיצד להתייחס בכבוד לתשושי נפש?


כאמור, אחת הבעיות המרכזיות בטיפול בתשושי נפש היא חוסר ההתייחסות לפן הנפשי – כך גם בבית אבות לתשושי נפש וגם במסגרת המשפחה.
אנחנו מורגלים לזהות אנושיות עם קוגניציה – "אני חושב משמע אני קיים" – ובהתאם מי שאינו מפגין חשיבה לא באמת קיים. חולי דמנציה במצב מתקדם לא ממש מתקשרים עם סביבתם, לא מפגינים כמעט שום רגש (פרט לכאב או תחושת אי נוחות במצבים מסוימים), הבעת פניהם לא משתנה, ובאופן כללי קל לטעות ולחשוב שהם אכן לא מרגישים כלום ושאין צורך לדבר איתם, לחבק אותם, לכבד אותם, להתייחס אליהם כאל בני אדם.

אבל מחקרים שנערכו בקרב תשושי נפש מראים כי גישה זו שגויה. יחס חם, כבוד, חיבה וחמלה אמיתיים אולי לא ירפאו את הדמנציה, אבל הם כן יכולים להאט את התדרדרות המצב – ובעיקר להוסיף מעט אור אל חייהם הלא פשוטים של אותם תשושי נפש. במקרים רבים, אגב, דווקא מטפלים זרים מפגינים יותר כבוד וחיבה אל הקשישים מאשר בני משפחותיהם (אולי בגלל שהם באים מתרבות שרואה בגוף ובנפש מכלול אחד).